דיסלקציה התפתחותית הינה קושי לא צפוי ומתמשך ברכישת מיומנות קריאת מילים בקרב אנשים בעלי אינטליגנציה, מוטיבציה וחשיפה חינוכית נאותים לשם רכישת קריאה תקינה. הפרעה זו משפיעה על הסתגלות הילד לבית הספר ודרישות האקדמיה ושכיחותה באוכלוסיה נעה בין 5%-17%.
בבסיס הקשיים הקיימים בהפרעת הדיסלקציה קיימת מיומנויות העיבוד הפונולוגי של צלילי השפה ובפרט המודעות הפונולוגית שהינה היכולת לזהות ולערוך מניפולציה לצלילים המרכיבים את המילה. מיומנויות כמו חריזה, מניית הברות, ואיות מילות תפל דורשים מודעות פונולוגית, שכאמור לקויה בקרב דיסלקטים. כמו כן, הדיוק והקצב מושפעים בדיסלקציה והמקור לכך הוא דפיציט פונולוגי ((Lyon, Shaywitz & Shywitz, 2003.
ילדים צעירים הנמצאים בסיכון לפתח קשיי קריאה מראים דפוסים דומים לשל ילדים בוגרים יותר ומבוגרים. ייתכן שילדים בסיכון מפתחים את הפרופיל הפינוטופי המלא בדיסלקציה משום שהם לא מאותרים מוקדם ולכן לא מקבלים התערבות הולמת שמטרתה לאמן את המנגנון המוחי המעורב במיומנויות קריאה, ולשפרן. (simos et al, 2002).
לדברי אורטון (1928) לקויי קריאה נוטים להפוך אותיות ומילים בגלל שאין להם דומיננטיות המיספריאלית שמאלית לעיבוד של סמלים לשוניים. הכתיבה של אורטון היתה בעלת השפעה על המחקר, על השבת תשומת ליבם של מורים והורים ללקות קריאה ולקויות אחרות ועל התפתחות של טכניקות חינוכיות ללימוד ילדים עם לקות קריאה. אורטון היה הראשון שהדגיש שקשיים בקריאה מיוחסים לחוסר תפקוד מוחי ולא ללזיה מוחית ספציפית ויכולה להיות מאותרת בקרב ילדים עם אינטליגנציה ממוצעת ומעלה.( Fletcher 2007)
מחקרים מהשנים האחרונות בתחום התפקודים המוחיים מראים כי לדיסלקציה יש מקור נוירו ביולוגי המעורב בקריאת מילים מוכרות, קידוד מילים לא מוכרות ואיות מילים. ממחקרים אלה ניתן לראות כי דיסלקטים מראים אקטיבציה ירודה ביחס לקוראים תקינים בזמן מטלות עיבוד פונולוגי. אקטיבציה זו ניתן לזהות באזור הקורטקס הטמפורו-פריאטלי , שככל הנראה מתמחה בשפה ובמיוחד נראה כי הליקוי ממוקד ברכיב האחראי על פירוק פונולוגי (simos et al, 2002).
נוסף לידיעה שילדים דיסלקטיים מציגים לקויות בהיבטים שונים של עיבוד פונולוגי בסיסי, גם מבחני חזרה אוראלית על מילים רגילות ומילות-תפל מגלה הבדלים גדולים בין דיסלקטים לבין קוראים תקינים, שכן, לקויי קריאה עושים טעויות רבות והם איטיים יותר בשיום (naming) של מספרים, אותיות, אובייקטים מאוירים וצבעים ( כדוגמת מבחן Boston Naming Test) .כמו כן יש ראיות רבות על כך שלקויי קריאה מתקשים בשמירה לטווח הקצר של חומר מילולי דומה המוצג באופן שמיעתי או וויזואלי. ביצוע ירוד במשימות אלה מחזק את הטענה כי בקרב דיסלקטים קיים ליקוי באחסון המידע בקוד הפונולוגי או בקוד אחר המבוסס על דיבור. (Share, Stanovich, 1995).
